<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ב</h1>
<h2>דף כה.</h2>
אחד קדשי המזבח ואחד קדשי בדק הבית שנפל בהן מום אין פודין אותן לכתחילה אלא בשוויהן ואם עבר וחללן על פחות משוויהן אפילו הקדש שוה מאה דינרין שחללו על שוה פרוטה הרי זה פדוי ויוצא לחולין ומותר ליהנות בו כדאמר שמואל בפרק הזהב (ב"מ נ"ז א'), ומדברי סופרים צריך חקירת דמים וחייב להשלים את דמיו (ע"פ רמב"ם ערכים וחרמים פ"ז ה"ח). מסקינן בפרק המקדיש את שדהו (ערכין כ"ט א' ותו') שמותר לפדות בזמן הזה את ההקדשות של קרקעות שאין ראויות לכילוי ואפילו לכתחילה בפרוטה ואותה פרוטה משליך לים המלח וחכמים דנו שיפדם בארבעה זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר (עי' רמב"ם שם פ"ח ה"י) כמו שאומר רב יהודה שם שקול ארבעה זוזי ושדי בנהרא. לפיכך אין צריך שלשה וכן נטע רבעי בזמן הזה (עי' ל"ת קמ"ו).
<h2>דף נ:</h2>
אחד קדשי המזבח ואחד קדשי בדק הבית שנפל בהן מום אין פודין אותן לכתחילה אלא בשוויהן ואם עבר וחללן על פחות משוויהן אפילו הקדש שוה מאה דינרין שחללו על שוה פרוטה הרי זה פדוי ויוצא לחולין ומותר ליהנות בו כדאמר שמואל בפרק הזהב (ב"מ נ"ז א'), ומדברי סופרים צריך חקירת דמים וחייב להשלים את דמיו (ע"פ רמב"ם ערכים וחרמים פ"ז ה"ח). מסקינן בפרק המקדיש את שדהו (ערכין כ"ט א' ותו') שמותר לפדות בזמן הזה את ההקדשות של קרקעות שאין ראויות לכילוי ואפילו לכתחילה בפרוטה ואותה פרוטה משליך לים המלח וחכמים דנו שיפדם בארבעה זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר (עי' רמב"ם שם פ"ח ה"י) כמו שאומר רב יהודה שם שקול ארבעה זוזי ושדי בנהרא. לפיכך אין צריך שלשה וכן נטע רבעי בזמן הזה (עי' ל"ת קמ"ו).
<h2>דף נג.</h2>
תניא בפ"ק דעבודה זרה אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה שאין לנו מקדש בחטאינו לחזק את בדקו ואם העריך או הקדיש או החרים אם הייתה בהמה נועל דלת בפניה עד שתמות מאליה וכן אם היו פירות או כסות או כלים מניחין עד שירקבו ואם היו מעות או כלי מתכות ישליכם לים המלח כדי לאבדם (ע"פ לשון רמב"ם ערכים וחרמים פ"ח ה"ח עי' ראב"ד וכס"מ). מי שהחרים בזמן הזה מטלטלין סתם הרי אלו ניתנין לכהנים הנמצאים באותו מקום (לשון רמב"ם שם הי"א) שהלכה כדברי האומר סתם חרמין לכהנים שכך פסקו רב ועולא בפרק המקדיש (ערכין כ"ט א') ואין הלכה כרב יהודה שאומר (כ"ח ב') סתם חרמין לבדק הבית. אבל אם החרים שדה בארץ ישראל סתם או שהחרימה לכהנים אינה חרם שאין שדה חרמין נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג, החרים קרקע לכהנים בחוצה לארץ ואפילו בזמן הזה הרי היא כמטלטלין בארץ ישראל ותנתן לכהנים (רמב"ם שם) כדמסקינן שם בסוף פרק המקדיש שדהו במסכת ערכין (כ"ט א').
